מַה מַרְגִיז אוֹתָם? (א. בהט,
ל. ויינבך, ע. לאודן, עברית מאלף עד תיו, דיונון)
1.
הַאִם יֵשׁ קֶשֶׁר בֵּין
מַצַב-רוּחוֹ שֶׁל הָאָדָם לְבֵין מַצַב בְּרִיאוּתוֹ? מִסְתַבֵּר שֶׁכֵּן. אָדָם
בָּעַל מֶזֶג נֹחַ נוֹטֶה פָּחוֹת לְמַחֲלוֹת מְסֻיָמוֹת מֵאֲשֶׁר אָדָם מְמֻרְמָר
וְרַגְזָן. קַיֶמֶת סְבָרָה כִּי מַחֲלַת הָאוּלְקוּס הִיא מֵהַמַחֲלוֹת
הַנוֹבְעוֹת מִדְאָגָה מַתְמֶדֶת אוֹ מֵהִתְמַרְמְרוּת. גַם הֶתְקֵפֵי-לֵב
נִגְרָמִים, לְעִתִים, בְּעֵת הִתְפָּרְצוּת שֶׁל זַעַם.
2.
לֹא כְּדַאי אֵפוֹא
לְהִתְרַגֵז גַם כַּאֲשֶׁר יֵשׁ סִבָּה טוֹבָה לְכָךְ. כְּדַאי לְהִזָהֵר
בִּמְיֻחָד, וְאוּלַי אֲפִלוּ לְתַרְגֵל בְּקֹר-רוּחַ, תַרְגִילֵי הַרְפָּיָה
בַּמַצָבִים קָשִׁים, הָעֲלוּלִים לִגְרוֹם לְרוֹגֵז וּלְכַעַס.
3.
בְּאוּנִיבֶרְסִיטַת
קוֹלוּמְבְּיָה נֶעֱרַךְ מֶחְקָר, שֶׁמַטְרָתוֹ לִבְדוֹק מַה מַרְגִיז אֶת הַגֶבֶר
וּמַה מַרְגִיז אֶת הָאִשָׁה. וְהִנֵה מִמְצָאִים אֲחָדִים שֶׁל הַמֶחְקָר:
4.
הַגֶבֶר הָאָמֶרִיקָאִי
יוֹצֵא מִכֵּלָיו פִּי שְׁנַיִם מֵאִשְׁתוֹ. מַרְגִיזוֹת אוֹתוֹ בְּעִקָר תַקָלוֹת
טֶכְנִיוֹת, כְּמוֹ תֶקֶר בִּצְמִיג מְכוֹנִיתוֹ. הוּא מְקַלֵל אֶת הַמְכוֹנִית
וַאֲפִלוּ בּוֹעֵט בָּה. גַם קִלְקוּל בִּמְכוֹנַת הַגִלוּחַ מַעֲלֶה אֶת לַחַץ
הַדָם שֶׁלוֹ. כִּשָׁלוֹן בָּעֲסָקִים מְקַלְקֵל אֶת מַצַב-רוּחוֹ לְיוֹם שָׁלֵם.
5.
הָאִשָׁה הָאָמֶרִיקָאִית
מִתְרַגֶזֶת בְּעִקָר בִּגְלַל הַהֶעָרוֹת שֶׁל בַּעֲלָה. כַּאֲשֶׁר הוּא אוֹמֵר:
"גַם הַיוֹם מָרָק?" - הִיא רוֹתַחַת מִכַּעַס. הִיא גַם זוֹעֶמֶת,
כַּאֲשֶׁר בָּעֲלָה אֵינוֹ מַבְחִין בַּשִׂמְלָה הַחֲדָשָׁה, שֶׁהִיא לוֹבֶשֶׁת.
6.
הַגֶבֶר הָאִיטַלְקִי
רוֹתֵחַ מִכַּעַס, כַּאֲשֶׁר הוּא חוֹזֵר מֵהָעֲבוֹדָה וְהָאֲרוּחָה אֵינָה מוּכָנָה
עֲדַיִן. הוּא לֹא יִסְלַח לְאִשְׁתוֹ אִם הִיא תֹאמַר לוֹ שֶׁהוּא מְשַׁעֲמֵם
אוֹתָה, וְאִי-הַצְלָחָה אֵצֶל נָשִׁים מַרְגִיזָה אֶת הַגֶבֶר הָאִיטַלְקִי
יוֹתֵר מִכָּל.
7.
הָאִשָׁה הָאִיטַלְקִיָה
סַלְחָנִית יוֹתֵר מֵהָאִשָׁה הָאָמֶרִיקָאִית. הִיא מוּכָנָה לִסְלוֹחַ לִבְעֲלָה
אִם הוּא יִסְתַכֵּל בָּאִשָׁה אַחֶרֶת, אַךְ הַתְגוּבוֹת שֶׁלָה הַרְבֵּה יוֹתֵר
תוֹקְפָנִיוֹת; אֵין הִיא מַסְתִירָה אֶת כַּעֲסָה, אֶלָא מִתְפָּרֶצֶת
בְּצַעֲקוֹת קוֹלָנִיוּת וּלְעִתִים אַף מְגִיבָה בְּאַלִימוּת: מַכָּה, שׂוֹרֶטֶת
וְסוֹטֶרֶת. הִתְפָּרְצוּת הַזַעַם שֶׁלָה חוֹלֶפֶת מַהֵר, וְאֵין הִיא נוֹטֶרֶת
אֵיבָה לִבְעֲלָה.
8.
הַחוֹקְרִים בָּדְקוּ אֶת
שִׁעוּר הֶתְקֵפֵי הַלֵב וּשְׁאָר הַמַחֲלוֹת אֵצֶל נִבְדָקִים אָמֶרִיקָאִים
בַּהַשְׁוָאָה לְנִבְדָקִים מִמוֹצָא אִיטַלְקִי. כְּמוֹ כֵן הִשְׁווּ בֵּין
מַחֲלוֹת הַגְבָרִים לְבֵין מַחֲלוֹת הַנָשִׁים. הֵם מָצְאוּ, שֶׁסַכָּנָה
גְדוֹלָה יוֹתֵר נִשְׁקֶפֶת לָאֲנָשִׁים שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לְהִתְגַבֵּר עַל
כַּעֲסָם תוֹךְ זְמַן קָצָר יַחֲסִית וּלְאֵלֶה שֶׁאֵינָם מוּדָעִים כְּלָל
לְמַצְבֵי לַחַץ הַגוֹרְמִים לָהֶם שׁוּב וְשׁוּב לְהִתְרַגֵז.
9.
הַחוֹקְרִים מַאֲמִינִים
כִּי הַדְרָכָה מַתְאִימָה יְכוֹלָה לְהַרְגִיעַ הֶתְקֵפֵי זַעַם בִּלְתִי
מְבֻקָרִים וְלִמְנוֹעַ לְפָחוֹת חֵלֶק מִן הַמַחֲלוֹת הַמְקַצְרוֹת אֶת חַיֵי
הָאָדָם.
(מתוך "מאלף עד תו ד", הוצ' דיונון)
בכותרת הטקסט ובמשפט הראשון מופיעות שתי שאלות:
1.
מה מרגיז אותם?
2.
האם יש קשר בין מצב-רוחו של
האדם לבין מצב בריאותו?
א.
חפשו בטקסט תשובות לכל
אחת מן השאלות והעתיקו אותן לטבלה (השתמשו בפקודות:
העתק
האם יש קשר בין מצב הרוח למצב הבריאות?
|
מה מרגיז אותם? |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ב.
חפשו בטקסט שתי פסקות
בהן הכותב אומר, מה כדאי לעשות, כדי לשמור על הבריאות? העתיקו את שתי הפסקות ועצבו
אותן:
1.
גופן – Guttman
Yad-Brush
2.
גודל – 14
3.
צבע גופן וצבע מילוי – לפי בחירתכם
4.
מסגרת (בתיבת עיצוב, גבולות
וצלליות, גבול עמוד, גרפיקה)
ג.
כתבו טקסט בן שלוש
פסקות:
§
מה מרגיז אתכם?
§
איך אתם כועסים?
§
איך אתם מתגברים על הכעס?